חברת במרום הפקות שוב מפסידה בבית משפט - עדותו הנבובה של בן אופק דמתה לעיסה טובענית
|
לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל |
|
|
התובעת: |
במרום הפקות 2004 בע"מ |
|
נגד
|
|
|
הנתבע: |
דור
סופר |
|
פסק דין |
|
התובעת המציגה עצמה כמי שהייתה בשנים הרלוונטיות לתביעה "הגוף העיקרי והמרכזי במסגרתו נערכים ומתפרסמים רובם המכריע של האודישנים בישראל בתחומי הפקות הטלוויזיה, קולנוע, פרסומות ועוד", הגישה כנגד הנתבע [להלן – "דור"] בקשה לביצועם של שני שטרי חוב אשר נחתמו על ידו לפקודתה בתחילת שנת 2013, וסכומם הכולל – 16,864 ₪.
התנגדותו של דור לביצוע השטרות הועברה לדיון לפניי, ולאחר שניתנה לו רשות להתגונן התנהלה בסדר דין מהיר המחייב מתן פסק דין תמציתי, וכך אעשה.
ייאמר לאלתר - בסערת המחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת השתתפותו של דור בקורסים שונים, מזה הקרוי בפיה של התובעת "סדנת ריאליטי" ועד זה הקרוי בפיה "יסודות המשחק", נשתכחה מהתובעת תורה הנלמדת בקורס "יסודות בדיני שטרות".
על-פי האמור בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם -1979, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב-תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה [ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746 (1987)]
הבקשה לביצוע שטרות שהגישה התובעת כאן מתייחסת לשני שטרות בלבד – שטר חוב בסך 8,664 שנחתם ביום 20.1.13 כנספח להסכם בין הצדדים מאותו יום, ושטר חוב בסך של 8,200 ₪ שנחתם ביום 6.3.13 כנספח להסכם בין הצדדים מאותו יום.
בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי פ"ד נה (4) 193 [(1990) הגדיר כב' נשיא בית המשפט העליון הש' א' ברק את השטר כ"חוזה" בין צדדים קרובים לו, ואת הקשר שבין השטר לעסקת היסוד כ"קשר פנימי". במשיחת מכחול זו לא פירש מה היא מהותו המדוייקת של אותו קשר. למעלה מעשור לאחר מכן באה כב' הש' א' חיות [בתוארה אז] ואימצה את דעתו של פרופ' ש' לרנר [דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) עמ' 75] לפיה "השטר הוא, למעשה, חוזה נוסף בגין אותה עסקה" [ראו ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC (2010)] תוך שהיא מורה כי דרך משקפי תפיסה זו יש להתבונן על קביעתו של בית המשפט העליון כבר בע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ(1) 453 (1996) לפיה שטר הוא חוזה. ה"קשר הפנימי" בין החוזה השטרי לבין החוזה הרגיל הוא אותה עסקה ממנו יצאו שניהם, והיא שמאפשרת העלאתן בין צדדים קרובים של אותן טענות הגנה העומדות כנגד החוזה הרגיל, גם כלפי השטר, משום שפגמים שנתגלו באותה עסקה, בכריתתה או בקיומה, או זכות קיזוז, אף בלתי קצובה, שנולדה ממנה, מושכים את השטיח גם מתחת לרגלי החוזה השטרי.
בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, כמו גם בסיכומיה, החביאה התובעת את אותם קשרים פנימיים בתוך פקעת של חוטים שגלגלה מצד לצד באופן המתעתע בעין הקורא. זאת משהשתיתה את תביעתה גם על שני שטרי חוב נוספים שנחתמו כנספחים להסכמים אחרים בין הצדדים, ברם לא נכללו בבקשה לביצוע שטרות.
כאמור השטר הראשון שצורף לבקשה לביצוע נחתם על ידי דור ביום 20.1.13 וסכומו 8,664 ₪, אלא שכבר בתצהיר המפרט את "נסיבות העילה השטרית" שנחתם על ידי מנהל התובעת ביום 9.12.18, אין התייחסות לשטר החוב האמור, ובסעיף 10 לאותו תצהיר נטען רק כי "לכיסוי התשלום הנתבע חתם על הוראת קבע, שטר חוב בסך 14,164 ₪". בחקירתו הסביר מנהל התובעת כי ההסכם מיום 20.1.13, שלהבטחת החיובים הכלולים בו ניתן השטר שצורף לבקשת הביצוע, הוחלף ביום 10.2.13 בהסכם חדש משודרג, הכולל את החיובים שהיו בהסכם הקודם ומוסיף עליהם קורס נוסף, ולצורך כך נחתם אותו שטר חוב חדש על סך של 14,164 ₪ המבטיח את הסך הכולל של החיובים הללו [ראו עמ' 16 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 21.1.20, שורות 2-32].
דומני כי די במכלול האמור לעיל על מנת להרים את נטל הראיה לכך ששטר החוב השני לא ניתן להבטחת פירעונו של השטר הראשון, אלא בלע אותו, כך שהשטר הראשון אינו מוסיף עוד להתקיים. כשמדובר בשטר אשר נמסר לביטחון, ניתן, בנסיבות אלה, גם להסיק כי מסירתו על תנאי פקעה [ראו ע"א 551-59 קיציס נ' שפושניק פ"ד, י"ד, 1380, 1384 (1960), ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל (2010), מ' מאוטנר, "שטר הבטחון": חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב(1) (פברואר 1987) 205-240].
בנוסף - על פי תצהיר מנהל התובעת עצמו [וראו גם חקירתו הנגדית בעמ' 16, שורות 31-32] התמורה הכלולה בהסכם מיום 20.1.13 לא עלתה על סך 5,964 ₪, ונתתי אמון מלא בעדותו הכנה של דור לפיה מתוך אותה חבילת שירותים שתומחרה בסכום האמור, לא ניתנו לו השירותים "סדנת הכנה לאודישנים", ו"10 כיתות אמן ו-10 כיתות מעקב" בעלות כוללת של 3,750 ₪ [לפני הנחה], ומכאן, ונוכח הודאתה של התובעת עצמה כי דור עמד בתשלום הסך של 297 ₪ בחודש בגין הסכם זה עד לחודש אפריל 2014, שדור אף שילם לתובעת ביתר בשים לב לשירותים שניתנו לו בפועל לפי הסכם זה.
השטר השני שצורף לבקשה לביצוע נחתם ביום 6.3.13 וסכומו 8,200 ₪, אלא שדור העיד בתצהירו כי כלל לא קיבל את השירותים הכלולים בהסכם ששטר חוב זה נועד להבטיח את החיובים על פיו, ומנהל התובעת לא מצא את ידיו ורגליו במסגרת ניסיונותיו לטעון בעל-פה כנגד מסמך בכתב כי הקורסים שצוינו בהסכם זה הוחלפו בהסכמה בין הצדדים בקורסים אחרים. אם לא די בכך, נתחוור כי בתדפיסים שהציג על מנת להוכיח את רישומו של דור לקורסים חלופיים מציינים מועדים לפתיחתם של אותם קורסים המאוחרים לחודש אוקטובר 2013, כאשר על פי מוצג נ/1 העיד מנהל התובעת בהליך אחר כי "המקום נסגר" כבר באוקטובר 2013 [וראו תשובותיו המפוקפקות לעניין זה בעמ' 15, שורות 4-17].
עדותו של מנהל התובעת דמתה לעיסה טובענית שלא ניתן למצוא בה אחיזה, בחקירתו התנהג הלה כעובר אורח בתצהירו ובתביעתו, ולא ניתן היה לייחס לגרסתו משקל מהותי או מהימנות כלשהי. עד זה התקשה כבר בתחילת עדותו להגדיר ולהסביר את סכום התביעה [עמ' 9, שורות 21-38], להשיב ביחס לשירותים שניתנו לדור על ידי התובעת ו/או לקורסים שהשתתף בהם, לרבות מועדיהם [עמ' 10, שורות 7-33, עמ' 13, שורות 20-35, עמ' 11, שורות 1-15] וכן לשייך אותם להסכמים השונים [עמ' 27, שורות 28-32, עמ' 13, שורות 36-38]. אם לא די בכך, אף חלק על נכונות רשומות התובעת עצמה [עמ' 13, שורות 5-13].
נביבותה של עדות מנהל התובעת, וזאת גם על רקע השיהוי הרב בהגשת התביעה, ומשהתנהלותה של התובעת מעוררת שאלות כבדות משקל, די בה על מנת להעביר את הנטל המשני של הבאת הראיות גם בתביעה שטרית אל כתפי התובעת [ראו רע"א 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (2008), ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 645-644, וכן פסק דינו של כב' השופט רז נבון בתא"מ 59527-09-19 בית הספר תגליות בע"מ נ' חן פרין (2020), בסעיפים 36-37 לפסק הדין].
התובעת כשלה בהרמת הנטל האמור. מנגד - עדויות דור ואביו ניתנו באופן טבעי ומשכנע, במגבלות הזיכרון האנושי הנובעות מחלוף כשבע שנים. הללו לא החליקו על לשונם מהמורות, ולא ניסו להתחמק מאמירת האמת, ומשכך סמכתי בלב שלם על ליבת גרסתם לפיה "אני הפסקתי לשלם אחרי שלא קיבלתי את הקורסים וגם בית הספר נסגר".
ביחס לפלטים הממוחשבים שהציגה התובעת, הרי שמעבר לכך שכאמור לעיל מנהל התובעת עצמו כפר בנכונותם, נהיר כי אינם עולים לגדר "רשומה מוסדית" משלא הוגשו בהתאם לתנאים שנקבעו בדין לכך [ראו רע"פ 3981/11 שרביט נ' מדינת ישראל (2012), וכן תשובותיו הבלתי מספקות של מנהל התובעת לעניין זה בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 4-9].
במכלול האמור לעיל, ועקב קוצר היריעה לא מצאתי מקום להעמיק חקר בטיעוני הצדדים שאינם נצרכים להכרעתי זו, התביעה נדחית במלואה.
תיק ההוצאה לפועל שמספרו 515890-01-18 ייסגר.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪.
המזכירות תעביר לידי הנתבע, באמצעות בא כוחו, את הפיקדון בסך זה המצוי בקופת בית המשפט.
5129371
5129371
ניתן היום, י"א סיוון תש"פ, 03 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה