פסק דין נוסף - בית הספר תגליות שוב תובעים ומפסידים
תא"מ 42145-10-18 בית הספר תגליות בע"מ נ' אנגל
|
פסק דין
|
מונחת לפי תביעה כספית, שתחילתה כבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך 15,271 ₪. במרכזה של התביעה, חוב נטען של הנתבעת בגין שלושה קורסי משחק שאותם רכשה מהתובעת. לאחר שהתובעת הסכימה כי תינתן לנתבעת הרשות להתגונן, עברה התביעה להתברר בסדר דין מהיר. כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
רקע הדברים וההליכים
1. ראשיתה של תביעה זו בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל ביום 22.12.17. לאחר שהנתבעת הגישה התנגדות, הועבר ההליך לבית משפט זה, בהתאם להוראת תקנה 109ט לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979.
2. בכתב התביעה נטען, כי ביום 6.3.13 רכשה הנתבעת מהתובעת שלושה קורסי משחק כדלקמן: קורס יסודות המשחק, בתמורה לסך 4,500 ₪; קורס משחק מול מצלמה א', בתמורה לסך 4,500 ₪; קורס משחק מול מצלמה ב' אקשן, בתמורה לסך 4,500 ₪. בהתאם לכך, חתמה הנתבעת על הסכם רישום וכן על טופס לתשלום באמצעות כרטיס אשראי. ברם, הנתבעת לא שילמה אף לא תשלום אחד על חשבון העסקה, וחרף פניות חוזרות ונשנות, לא טרחה לפרוע את חובה.
3. בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת, בין היתר, כי התובעת הינה חברת קש הנמצאת תחת הליכים פליליים רבים בשל גבייה לא חוקית של חובות פיקטיביים, וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. נטען עוד, כי התובעת מנסה לגבות בחוסר תום לב כספים מהנתבעת, אשר שילמה את כל התמורה על פי ההסכם, למרות שלא סופק לה השירות המובטח. לעניין זה נטען, כי ביום 6.3.13 נרשמה הנתבעת ללימודי משחק אצל התובעת כאשר המחיר עליו הוסכם עמד על סך 13,500 ₪ בלבד, בחלוקה לתשלומים. במעמד הרישום, נכחה גם אמה של הנתבעת. בחלוף מספר חודשים, הבחינה הנתבעת כי חשבון הבנק שלה איננו מחויב בגין הקורסים ומיד יצרה קשר עם התובעת והופנתה אל מנהלת החשבונות. בד בבד, עדכנה את אמה בכך והאחרונה השיבה, כי תגיע ביחד עם הנתבעת למשרדי התובעת ותשלם בעבור הקורסים. ואמנם, השתיים התייצבו במשרדי התובעת ושילמו בעד הקורסים במזומן. לאחר מכן, התנהל הכל כשורה, ואכן, ביום 10.4.14 השלימה הנתבעת את לימודיה. ביום 13.12.16, נפטרה אמה של הנתבעת.
4. ביום 6.6.19 התייצבו הצדדים לדיון לפני, וניתנה לנתבעת רשות להתגונן בהסכמה. לאחר הדברים האלה, הוגשו מטעם הצדדים תצהירי עדות ראשית; מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר בן אופק, מנהל התובעת; מטעם הנתבעת תצהירה שלה, וכן תצהירים של עדים נוספים, כולם תלמידי התובעת. ביום 17.2.20 התייצבו הצדדים לישיבת הוכחות. יש לציין, כי בסופו של דבר ויתרה הנתבעת על העדתם של העדים מטעמה, ונשמעה עדותה שלה בלבד. לאחר ישיבת ההוכחות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
5. התובעת טוענת, כי הלכה למעשה טוענת הנתבעת טענת "פרעתי" ומשכך רובץ הנטל לפתחה להוכיח הטענה. לטענת התובעת, הנתבעת לא עמדה בנטל האמור, עת לא הציגה כל אסמכתא לתשלום במזומן, כנטען, ואף לא זימנה עדים רלבנטיים לתמיכה בגרסתה.
6. הנתבעת טוענת, כי המדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר אשר בגדרה מנסה התובעת לגבות מהנתבעת כספים בחוסר תום לב, וזאת באשר שילמה היא את כל התמורה על פי ההסכם, למרות שלא סופק לה השירות המובטח.
דיון והכרעה
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות;
8. ודוק. הנתבעת העידה לפני בעדות בהירה וקוהרנטית באשר לנסיבות שהובילו לתשלום הקורסים במזומן, עדות אשר מצאתי לתת בה אמון מלא ואשר אף מתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות. כאמור, לגרסת הנתבעת, אכן נוצרה תקלה בגביית התשלומים בגין הקורסים, אלא שאמה התייצבה עמה במשרדי התובעת ופרעה התשלום במזומן. גרסת הנתבעת כי אמה פרעה את כל התשלום מהימנה עליי, והיא אף נתמכת בעובדה שהנבעת השלימה את לימודיה אצל התובעת ביום 10.4.14, ואף קיבלה מהתובעת תעודת סיום.
9. ויודגש. אין חולק, כי הנתבעת נרשמה ללימודים עוד בחודש מרץ 2013, וכי הלימודים נמשכו לפחות עד לחודש אפריל 2014. בלתי מתקבל על הדעת בעיני, כי התובעת אפשרה לנתבעת להשתתף בשיעורים במשך חודשים ארוכים ואף להשלים את לימודיה, תוך שהיא מעניקה לנתבעת תעודת סיום, הכל מבלי שהנתבעת שילמה ולו שקל אחד בודד על חשבון לימודיה. לטעמי, הדבר אינו מתיישב עם התנהלות עסקית סבירה וחזקה על התובעת, כי אם נוכח המידע האמור בדבר אי כיבוד חיובים המשיכה לאפשר לנתבעת ללמוד בקורסים, הרי שתמורתם שולמה.
10. מנהל התובעת, מר בן אופק, עומת עם הדברים בחקירתו הנגדית והשיב, כך (פרוטוקול הדיון מיום 17.2.20, עמ' 6 ש' 34 עד עמ' 7 ש' 18):
"ש. האם דמי ההרשמה שולמו בפועל?
ת. לא. כל התשלומים חזרו.
ש. מדוע נתת לה תעודה?
ת. כי היא סיימה את הקורס.
ש. למה נתת לה ללמוד בקורס במשך חצי שנה, כמעט שנה, אם אתה טוען שלא שילמה שום דבר?
ת. הטיפול בתשלומים נעשה במקום אחר ואין כל קשר. המורים לא בודקים מי שילם ומי לא. אציין כי באותה תקופה למעשה בית הספר נסגר וסיים את הפעילות כמה חודשים קודם, כפי שעוה"ד כאן יודע ממקרים אחרים, אנחנו המשכנו לקיים את ההתחייבויות שלנו לגבי כל הקורסים לגבי תלמידים ששילמו. הפסקנו למכור קורסים חדשים לא היתה פעילות, אלא רק מצומצמת, התמקדנו בלתת את התמורה לכל מי שנרשם.
לשאלת בית המשפט, ההסבר לגבי מתן רשות להשתתף, ברגע שנותנים תעודה, האם בשלב שנותנים תעודה רשמית, איך זה ייתכן אם לא שילמה, אני משיב שאף אחד לא בודק. מאחר וסגרנו, כל מה שקשור לגבייה עבר למשרדים חיצוניים, המורים המשיכו ללמד, היה מנהל אומנותי שדאג שיקיימו את הפעילות ייתנו תעודות, לא היה קורלציה, אבל מעולם לא עשינו התאמה כזו גם לפני כן, לרוב אנשים משלמים בערך 20 תשלומים, אף אחד מהתלמידים לא שילם את הכל בזמן קבלת התעודה, לכל היותר היו עוברים 2-3 תשלומים. הקורס עצמו הוא 4 חודשים ואנשים מחלקים להרבה תשלומים, כך שאם אבדוק את מצב החובות, לא נראה שיש הרבה אנשים ששילמו את הכל. אין אף תלמיד, ולא התנינו את זה. זה לא משהו שנבדק בכלל."
11. ובהמשך (שם, עמ' 7 ש' 23 עד עמ' 8 ש' 10):
"ש. אתה נותן שירות מלא לתלמידים שלא שילמו במשך חודשים רבים?
ת. יכול להיות מצב כזה, כי המורים לא בדקו.
ש. חצי שנה אחרי זה אתה נותן לה תעודה.
ת. הגורמים שנותנים את התעודה זה המנהל האומנותי של בית הספר, יחד עם הורים (צ.ל: מורים – מ' ב') של בית הספר, אין להם מושג לגבי תשלומים. לא בדקו את זה ולא נדרשו לבדוק את זה.
ש. אף יד בחברה לא יודעת מה עושה יד אחרת.
ת. לא קשור. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנשים משלמים. מי שלא משלם זה מטופל דרך משרד עו"ד."
12. אני מוצאת את הסברו של מר אופק כמוקשה ובלתי משכנע. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בלא פחות משלושה קורסים, כאשר הרישום בוצע ביום 6.3.13 ואילו הלימודים הושלמו כשנה מאוחר יותר, בחודש אפריל 2014. ממילא, מר אופק לא הציג כל אסמכתא לביסוס טענתו, כי סטודנטים רבים השלימו את לימודיהם אצל התובעת חרף אי תשלום שכר הלימוד, וזאת הגם שכלל המידע הרלבנטי לעניין זה מצוי בידיו.
13. התובעת צירפה, אמנם, את כרטסת הלקוח של הנתבעת אצל התובעת, שם צוין, כי נכון לחודש אוקטובר 2013 קיימת בעיית גבייה למול הנתבעת. ברם, אין בכרטסת הלקוח שצרפה התובעת לכתבי טענותיה כדי לסייע לה, שכן הכרטסת האמורה, אשר מתיימרת לספק היסטוריה של התנהלות מול הנתבעת, לוקה בחסר; ודוק. הכרטסת אינה מפרטת את מועדי הקורסים שבהם השתתפה הנתבעת והיא גם אינה מפרטת את ההתנהלות מול הנתבעת מעבר לחודש ינואר 2014. למעלה מן הצורך אציין, כי כרטסת הלקוח של התובעת אינה בבחינת רשומה מוסדית, לנוכח עדותו של מר אופק לפיה אינו מומחה בתחום המחשבים (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 12 ש' 21-23), מה גם שככל שרצתה התובעת להוכיח רישום כלשהו בכרטסת באמצעות עובד שזהותו ידועה, היה מקום לזמנו (ראו, בהקשר זה, את חקירתו של מר אופק (פרוטוקול הדיון, עמ' 12, ש' 25-26).
14. מכל מקום, לטעמי כרטסת הלקוח של הנתבעת דווקא מחזקת את גרסת הנתבעת לפיה פרעה מלוא שכר הלימוד במזומן, וזאת באשר הרישום היחיד הנוסף לאחר הרישום מחודש אוקטובר 2013, אז צוין כי קיימת בעיה בגבייה, הוא מחודש ינואר 2014, אז צוין כי נמסר לנתבעת דיסק צילומי סצנות. רוצה לומר, בין חודש אוקטובר 2013 לבין חודש ינואר 2014, לכאורה באו הדברים על תיקונם.
15. חיזוק למסקנה כי הנתבעת אכן פרעה את מלוא התשלום בגין הקורסים במזומן מוצאת אני בעדותו של מר אופק בחקירתו הנגדית לפני, עת אישר כי אחראית הגבייה של התובעת בתקופה הרלבנטית הייתה הגב' חדווה סהר, מי שלדבריו מעלה בכספים (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 3-21). עובדה זו תומכת באפשרות כי דמי הלימוד אכן שולמו לתובעת במזומן ויש בה אף כדי להסביר הכיצד התאפשר לנתבעת להשלים את לימודיה. למותר לציין, כי הגב' חדווה סהר לא זומנה למתן עדות מטעם התובעת.
16. כאן המקום לציין, כי בסמוך להגשת התביעה, במהלך חודש דצמבר 2017, עת פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום חוב, השיבה הנתבעת לתובעת, באמצעות בא כוחה דאז, כי שכר הלימוד שולם במזומן על ידי אמה. רוצה לומר, אין המדבר בענייננו במצב דברים שגרסה כאמור מועלית בדיעבד, לאחר שבמסגרת הליכים משפטיים דומים הסתבר כי הגב' חדווה סהר מעלה בסכומים. לטעמי, יש באמור להוסיף למהימנות גרסת הנתבעת בכללותה.
17. לכל האמור מצטרפת העובדה שהתביעה דנן הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף ארבע שנים מהאירועים הרלבנטיים, כאשר בינתיים הלכה אמה של הנתבעת לבית עולמה, וקיים קושי להביא ראיות לתמיכה בגרסת הנתבעת. הגם שאין בשיהוי האמור כדי להביא לדחיית התביעה על הסף, יש לזקוף השיהוי לחובת התובעת עת חלוף הזמן הביא לכך שלא קיימות עוד ראיות רלבנטיות בנמצא. לנוכח האמור, לא מצאתי לנכון לזקוף לחובת הנתבעת אי הבאת תדפיסי חשבון בנק לתקופה הרלבנטית, מה גם שממילא, גם אם תדפיסים כאלה היו מוצגים ולא היה בהם כדי ללמד על משיכת מזומן בתקופה הרלבנטית, לא היה באמור כדי לשלול את האפשרות שאמה המנוחה של הנתבעת גייסה מזומן ממקורות אחרים.
18. לאור הצטברות נסיבות אלה, מצאתי לתת אמון בגרסת הנתבעת לפיה אמה המנוחה פרעה את מלוא שכר הלימוד במזומן.
19. לפני סיום מוצאת אני לנכון להעיר לעניין נטל ההוכחה, כי אכן, כטענת התובעת, נטל ההוכחה בענייננו מוטל על הנתבעת, לאחר שטענתה "פרעתי". נטל זה נותר על כתפי הנתבעת עד לסיום ההליך. שונה הוא הנטל המשני, של הבאת הראיות. בתחילה ודאי מונח הנטל על הנתבעת. ברם, מדובר בנטל דינאמי, שעבר לכתפי התובעת לנוכח התמיהות העולות מהתנהלות התובעת, כמו גם מאי הסדרים ששררו בתקופת עבודתה של מנהלת הגבייה, הגב' חדווה סהר, והשיהוי הניכר בהגשת התביעה (ראו והשוו לרע"א 10272/07 בביוף נ' עיריית חיפה (15.7.08)).
סוף דבר
20. התביעה נדחית בזאת. אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 5187760318 ועל ביטול כלל הליכי הגבייה שננקטו במסגרתו.
התובעת תישא בשכר טרחת עורך דינה של הנתבעת בהליך לפניי בסך 3,000 ₪. לא מצאתי לחייב התובעת בהוצאות העדים מטעמה של הנתבעת, עת עדותם לא הייתה נדרשת בנסיבות העניין. הסכום האמור ישולם מתוך העירבון שהפקידה התובעת. היתרה תושב לתובעת באמצעות בא כוחה.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
לקריאה נוספת בעניין עורכת דין ליבנה קציר
תגובות
הוסף רשומת תגובה